מבחינה טכנולוגית האדם הוא ענק, מבחינה מוסרית פיגמי

מבחינה טכנולוגית האדם עשה התקדמות עצומה. מההתחלה הצנועה במאה שעברה עם המהפכה התעשייתית הגענו לשלב שבו המצאנו ובנינו כל כך הרבה גאדג'טים שעצם קיומנו מאוים על ידם, כמו פצצת האטום.

אנחנו לא יכולים להכחיש שהטכנולוגיה שיפרה את איכות חיינו לאין שיעור. מסע לכל מקום על פני הגלובוס לוקח כעת רק כמה שעות במטוס, בעוד שאולי לקח שנים רבות לעשות זאת בעבר. אנו מתקשרים אחד עם השני בקלות וביעילות מוגברת. כל מה שצריך זה לחיצה על כמה כפתורים ואנחנו מסוגלים לדבר עם כל אחד כמעט בכל מקום בעולם. לחיצה על מתג הטלוויזיה מעניקה לנו חדשות, ספורט ובידור בצבעים מפוארים. שיטות בישול מודרניות אינן משאירות בלאגנים מלוכלכים מאחור. לעצלנים עוד יותר, מזון מהיר זמין תמיד, כעשרים וארבע שעות ביממה.

מחשבים מודרניים חדרו לכל ההיבטים של עסקים, ממשלות ואפילו בבית. גם התנועה בעיר מבוקרת ממוחשבת. כך זה גם לגבי דברים רבים אחרים שבהם מחשבים הם כמעט חיוניים. התמוטטות מחשב פירושה גם התמוטטות של כל מערכת שהיא שולטת בה. המחשב הפך כמעט לכל יכול. כזו היא התלות שלנו בו.

במלחמה, המומחיות הטכנולוגית שלנו העניקה לנו נשק סופר יעיל. במקום חרבות וחניתות, יש לנו כעת מקלעים, טילי חיפוש חום, טילי שיוט, מטוסי קרב סילון וכלים אחרים של רצח ומהומה. היכולת שלנו להרוג ולהרוס היא מפחידה. הפכנו להיות כל כך חזקים שהאפשרות להרוג את עצמנו לחלוטין היא אמיתית מאוד.

לאור האפשרות הזו של השמדה עצמית אנו מוצאים את עצמנו לפתע הכי פגיעים וחסרים. בזמן שאנחנו הולכים ויוצרים לעצמנו מיליוני גאדג'טים כדי להגשים את החפצים שלנו, הזנחנו את האני הבסיסי שלנו. אנחנו יכולים לייצר מקלעים שיורים אלף כדורים בדקה אבל אנחנו לא לוקחים אחריות על היצירה שלנו. אז הרובים האלה נופלים בידיהם של טרוריסטים ומחחילי מלחמה. מהי התוצאה? מוות והרס בקנה מידה חסר תקדים פוגעים כעת באנשי כדור הארץ הזה. מעטים הם אמיצים מספיק כדי להתייצב כדי להתנגד לנגע ​​הזה. היצרנים מרוויחים מנשק. צבאות משתמשים בהם כדי להרוס אחד את השני אבל כמעט אף אחד לא עושה משהו כדי לעצור את זה.

נתנו ליצירות שלנו להתפרע. בשם המעמד, האמונה והדת אנו גוזלים זה את זה עם כלי הנשק החזקים ביותר שיש. אנחנו הורגים אנשים חפים מפשע בלי להניד עפעף. מבחינה מוסרית אנחנו לא טובים יותר מחיות מטומטמות.

בטווח הקצר של שמונים השנים הראשונות של המאה הזו, היו לנו שתי מלחמות עולם ואינספור מלחמות אחרות. מיליונים מתו כתוצאה מכך. ובכל זאת המלחמות נמשכות, ללא הפוגה. כמה גברים עמדו נגד הטירוף הזה אבל, כמו רבים אחרים לפניהם, נרצחו, נדחקו הצידה או פשוט נשכחו. אז רובנו, כולל מה שמכונה היום מנהיגי העולם, נשארים שקטים ונותנים לאלימות להימשך. חלקם אפילו מנציחים אותו באגרסיביות.

התיעוש הביא לנו יתרונות רבים. זה גם הביא לטרגדיות סביבתיות. זיהום אוויר, זיהום ים, גשם חומצי וצורות אחרות של איומים עשויים יום אחד להציף את עצם קיומנו. אולם מעטים מהמזהמים הללו מוכנים להתמודד עם המציאות ולעשות משהו קונקרטי כדי לשים קץ לזיהום. הם מעוניינים יותר להרוויח. הם לא רוצים לבזבז את כספם ש"הרווחתם קשה" כדי לנקות את הסביבה. תן למישהו אחר לעשות את העבודה המלוכלכת. זו אחריותם המוסרית.

גם בתחומים אחרים יש פשעים שבוצעו נגד עצמנו ונגד אמא אדמה. אנחנו מחזירים אדמה מהים, מיישרים הרים ומפוצצים זה את זה לרסיסים. איננו יודעים לחיות בשלום ובהרמוניה אחד עם השני. אף אחד לא רוצה להיות אחראי לזה. אין לנו אומץ מוסרי. איינשטיין אמר פעם שיש לנו 'שלמות של אמצעים, אבל בלבול של מטרות'. אנחנו מסוגלים לנפלאות גדולות, אבל אנחנו לא יודעים איך להטיל אחריות על יכולות כאלה.

אז אנחנו ממשיכים בבלבול שלנו, מבצעים כל מיני פשעים ומאשימים אחד את השני בהם. הגיע הזמן שניקח אחריות על מעשינו, נחזק את האומץ המוסרי שלנו ונהפוך את העולם למקום נפלא לחיות בו.


Source by Ashley Wong

About admin

Check Also

ההשפעה של שקיות פלסטיק על מות חיות הבר

לעשות משהו פשוט כמו שימוש בשקיות קניות לשימוש חוזר יכול להציל את חיות הבר של …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Recent Comments