מנגנון פיתוח נקי: מנגנון למאבק בשינויי אקלים

ככל שהדאגות הגוברת והמודעות הציבורית נמשכו לאורך שנות ה-80, התקבלו כמה החלטות של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, כלומר החלטות 44/228 מ-22 בדצמבר 1989, 43/53 מ-6 בדצמבר 1988, 44/207 מ-22 בדצמבר 1989, 45/2112 מ-45/2112. דצמבר 1990 ו-46/169 מיום 19 בדצמבר 1991, דחיפות להגנת האקלים העולמי עבור הדורות הנוכחיים והעתידיים של האנושות.

ועידת האקלים העולמית השנייה ב-7 בנובמבר 1990 קראה למסגרת של אמנה ופרוטוקולים בנושא שינויי אקלים. לפיכך, ב-9 במאי 1992, האמנה הסביבתית, אמנת המסגרת של האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים ("UNFCCC") נפתחה לחתימת החברים. הוא נכנס לתוקף ב-21 במרץ 1994. נכון ל-11 באפריל 2007, 191 מדינות וקהילה כלכלית אשררו את UNFCCC.

UNFCCC מודאג "שפעילויות אנושיות הגדילו באופן משמעותי את הריכוזים האטמוספריים של גזי חממה, שהעליות אלו מעצימות את אפקט החממה הטבעי, וכי הדבר יביא בממוצע להתחממות נוספת של פני השטח והאטמוספירה של כדור הארץ ועלול להשפיע לרעה על המערכות האקולוגיות הטבעיות. והמין האנושי".

המטרה העיקרית של UNFCCC היא להשיג "ייצוב ריכוזי גזי החממה באטמוספרה ברמה שתמנע הפרעה אנתרופוגנית מסוכנת למערכת האקלים. רמה כזו צריכה להיות מושגת בתוך מסגרת זמן מספיקה כדי לאפשר למערכות אקולוגיות להסתגל באופן טבעי לשינויי האקלים, להבטיח כי ייצור המזון אינו מאוים ולאפשר לפיתוח כלכלי להתנהל באופן בר קיימא".

פרוטוקול קיוטו ("הפרוטוקול") הסכם שנעשה במסגרת UNFCCC אומץ ב-11 בדצמבר 1997 ונכנס לתוקף ב-16 בפברואר 2005. הפרוטוקול מספק התחייבויות חזקות ומפורטות יותר המחייבות מדינות ומדינות מפותחות בתהליך של מעבר לשוק הכלכלה ליעדים מחייבים משפטית להגביל או לצמצם את פליטת גזי החממה (GHG) שלהם (למעט אוסטרליה, קרואטיה, טורקיה וארה"ב, שלא אשררו את הפרוטוקול. מדינות אלו ובסופו של דבר תאגידים בתוך מדינות אלו ידועים כנספח 1 הצדדים. הצדדים נספח I התחייבו להפחית את כמות הגזים הכוללת שלהם לפחות ב-5% מתחת לרמות של 1990 במהלך התקופה שבין 2008 ל-2012. יעדי הפחתת גזי החממה שלהם מפורטים בפרוטוקול ומשתנים ממדינה למדינה.

גזי החממה המזוהים בפרוטוקול הם פחמן דו חמצני (CO2), מתאן (CH4), תחמוצת חנקן (N2O), פחמנים הידרופלואוריים (HFCs), פחמן פרפלואורי (PFC) וגופרית הקספלואוריד (SF6). הפרוטוקול מאפשר לצדדים בנספח I להחליט אילו מהגזים הללו יהוו חלק מאסטרטגיית הפחתת הפליטות הלאומית שלהם.

הפרוטוקול סיפק שלושה מנגנונים שיסייעו לצדדים בנספח I לעמוד ביעדי גזי הגזים שלהם בעלות נמוכה יותר. שלושת המנגנונים שהוצגו הם; (א) מסחר בפליטות, זה מאפשר לצדדים בנספח I לסחור בחלקים מהקצבות הפליטה שלהם או ביחידות הכמות שהוקצו ("AAUs") לצדדים אחרים בנספח I – סעיף 17 לפרוטוקול; (ב) יישום משותף (JI), המאפשר למפלגות נספח I לקבל יחידות הפחתת פליטות ("ERUs") שנוצרות על ידי פרויקטים להפחתת פליטות במדינות אחרות של מפלגות נספח I אחרות. ניתן להעביר ERUs באמצעות מכירה ישירה של ERUs או חלק מהחזר השקעה בפרויקטי JI זכאים – סעיף 6 לפרוטוקול; וכן (ג) מנגנון פיתוח נקי (CDM), מעודד פרויקטים משותפים בין נספח I לבין צדדים שאינם נספח I (מדינות מתפתחות). הצדדים שאינם נספח I יכולים ליצור הפחתות פליטות מאושרות ("CERs") על ידי פיתוח פרויקטים המפחיתים פליטות של גזי חממה ובכך משיגים את יעדי הפיתוח הלאומי בר-קיימא שלה. צדדים נספח I מממנים פרויקטים אלה ורוכשים את ה-CERs כאמצעי לעמוד בהתחייבויות ההפחתה שלו – סעיף 12 לפרוטוקול.

למרות ההסכם שאושר ב-1997, לאחר מכן התנהלו משא ומתן שונים לקביעת הפרטים התפעוליים המתאימים ליישום הפרוטוקול כדי לאפשר לפרוטוקול לפעול ולהתקבל ברחבי העולם. כך בשנת 2001, נחתם הסכמי מרקש הקובעים כללים, נהלים ואופנים מפורטים ליישום שלושת המנגנונים ולגירוי השתתפות פעילה בפרוטוקול.

הסכמי מרקש קבעו את קריטריוני הזכאות של פרויקט CDM מוצע; (א) עליה להיות מאושרת על ידי המדינה המארחת, כלומר הרשות הלאומית המיועדת; (ב) להפחית את פליטת גזי החממה לקו הבסיס המוגדר על פי שיטות ונהלי CDM; (ג) לתרום למטרות הפיתוח בר-קיימא של המדינה המארחת (כפי שהוגדרה על ידי המדינה המארחת). עבור מלזיה, יעדי הפיתוח בר-קיימא שלה מכסים היבטים סביבתיים, חברתיים וכלכליים; (ד) להגדיר גבולות פיזיים מדויקים של פעילויות הפרויקט ולשקול דליפה, כלומר פליטות המתרחשות מחוץ לגבולות הפרויקט, הקשורות לפעילות הפרויקט; לספק השתתפות והתייעצות של בעלי עניין. בעלי עניין הם יחידים, קהילות שעלולות להיות מושפעות מהפרויקט כגון תושבים מקומיים, ארגונים לא ממשלתיים ומועצות עירוניות; (ה) לא לכלול טכנולוגיה גרעינית והידרו גדולה; (ו) להוכיח שאין משאבים מופנים מסיוע פיתוח רשמי (ODA). המונח ODA חל על סיוע פיננסי המכוון למטרות אחרות, אסור להשתמש במימון ותמיכה בפרויקטי CDM; וכן (ז) מבוצע רק על ידי מדינות אשר אשררו את הפרוטוקול.

התהליך ברמה גבוהה של ביצוע פרויקט CDM כולל: (א) השלמת מסמך עיצוב פרויקט ("PDD") המתאר את פעילות הפרויקט, מטרתו והטכנולוגיה בה נעשה שימוש; (ב) הגשת ה-PDD לישות תפעולית מוסמכת של UNFCCC ("DOE-A") לצורך אימות. אם הפרויקט יעמוד בקריטריוני האימות הוא יירשם על ידי מועצת המנהלים של CDM. הישות התפעולית היא צד שלישי שיעריך את עיצוב הפרויקט מול הקריטריונים הרלוונטיים של UNFCCC והמדינה המארחת. המרכיבים החשובים של זה הם אימות קו הבסיס ובדיקה שהפרויקט עומד בקריטריוני התוספת. הרעיון של תוספתיות נתפס באופן הישיר ביותר על ידי הדמיית תהליך החלטת ההשקעה, ואישור שפרויקט לא יתבצע בהעדר תשלומים עבור הפחתת פליטות. ניתוח כזה ידרוש התייחסות לא רק של התשואות הפוטנציאליות למשקיע, אלא גם התייחסות למסוכנות של התשואות. [Ingmar Jurgens, Gustavo Best and Leslie Lipper 2004]; (ג) יישום על ידי משתתפי הפרויקט של התוכנית המאושרת על ידי ניטור הפחתת פליטות, איסוף ודיווח נתונים; (ד) אימות תקופתי של הפחתת פליטות על ידי ישות תפעולית אחרת המוסמכת על ידי UNFCCC מלבד זו שאימתה את ה-PDD ("DOE-B"); וכן (ה) אם הפחתות הפליטות מאומתות ומאושרות על ידי ה-DOE-B, אזי מועצת המנהלים של CDM תנפיק CERs שיופצו לרישומים הלאומיים ולחשבונות של משתתפי הפרויקט.

מלזיה חתמה על ה-UNFCCC ב-9 ביוני 1993 ואישררה אותו ב-13 ביולי 1994. מלזיה אישרה לו את הפרוטוקול ב-4 בספטמבר 2002. הצדדים לפרוטוקול הסכימו כי פרויקטים של אנרגיה מתחדשת מיושמים כחלק ממדיניות הממשלה להשגת יעדי פיתוח בר קיימא זכאים במסגרת ה-CDM.

הגמישות הנוספת הזו בכללי ה-CDM לא רק מפחיתה את עלויות העסקאות עבור פרויקטים של אנרגיה מתחדשת, אלא גם מאפשרת להכיר בכמה פרויקטים בקנה מידה קטן יותר במסגרת ה-CDM. גמישות זו נובעת מהעלויות הגבוהות של פרויקטים של אנרגיה מתחדשת בהשוואה לפרויקטים של אנרגיה קונבנציונלית.

ישנם מספר סוגים של פרויקטים המתאימים כ-CDM במלזיה, הכוללים אנרגיה מתחדשת, שיפור יעילות אנרגטית, ייעור, ניהול פסולת ותחבורה.

נכון ל-31 במאי 2007, ישנם 16 פרויקטי CDM רשומים במלזיה ו-31 פרויקטים עם מכתב אישור שסופק על ידי הרשות הלאומית הייעודית של מלזיה. לא רק CDM מקדם השקעות מצד נספח I, הוא גם מקדם את הכדאיות והשימוש המוגבר באנרגיה מתחדשת כגון ביו-דיזל חלופית לסולר (שמקורו בגידולים חקלאיים, עץ, אורז, קני סוכר, אשכולות פירות ריקים, סיבים וקונכיות ), ביו-גז חלופה לגז טבעי (שמקורו בפסולת צמחית ובעלי חיים) וביו-אתנול חלופה לדלק (מופק מגידולים חקלאיים, עצים או דשא).

מלזיה רואה את החשיבות של סביבה בת קיימא ופיתחה חוקים, מדיניות לאומית ותוכניות להשגת יעדי הפיתוח בר-קיימא שלה. החל מתוכנית מלזיה השלישית (1976-1980), תוכנית מלזיה שמונה (2001-2005), כולל תוכנית נקודת מבט מתאר (OPP2 (1991-2000) ו-OPP3 (2001-2010) ולאחר מכן מכירה במדיניות הגיוון בדלק שהוצגה ב-2001 אנרגיה מתחדשת ("RE") כדלק החמישי של המשק אחרי נפט, פחם, גז טבעי והידרו. היעד היה כי RE תורם 5% מהביקוש לחשמל במדינה עד שנת 2005. בעקבות המדיניות העניקה הממשלה תמריצי מס בצורה של הטבות מס השקעה, מכס יבוא ופטור ממס מכירה עד 2010.

הממשלה גם הציגה את תוכנית האנרגיה המתחדשת הקטנה ("SREP") שמטרתה לקדם RE כדלק החמישי. יוזמות אחרות של הממשלה באמצעות SREP כוללות את ייצור חשמל מבוסס ביומסה וקוגנרציה עבור פרויקט תעשיית שמן הדקלים (BioGen). פרויקט BioGen בסך 55.9 מיליון RM ממומן על ידי תוכנית הפיתוח של האו"ם, מתקן הסביבה העולמי והממשלה. בין מטרותיה להפחתת גזי חממה ולהקל על מחויבותה של מלזיה לפרוטוקול.

פרויקטים של RE לא רק מפחיתים את גזי החממה אלא גם מספקים זרם הכנסה נוסף למפלגה שאינה נספח I באמצעות מכירה של RE & CERs ומאפשרים העברת טכנולוגיה למפלגה שאינה נספח I.

עם נוכחותם של חוקים מאפשרים, מדיניות והטבות מס למלזיה יש סביבה מאפשרת שאטרקטיבית למפלגות נספח I המבקשות לפתח פרויקטי CDM במלזיה.

CDM מעודדת מדינות מתפתחות כמו מלזיה להשתתף בקידום יעדי הפיתוח בר-קיימא שלה על ידי הצבת פיתוח CDM בראש סדר העדיפויות והצעת יוזמות המועילות למשתתפים.

מנקודת המבט של מלזיה, CDM יכול: (א) למשוך השקעות עבור פרויקטים שיכולים לעבור לתעשייה משגשגת יותר אך פחות עתירת פחמן; (ב) לאפשר השתתפות פעילה מהמגזר הפרטי והציבורי החל מענפים שונים; (ג) לספק מנגנון להעברת טכנולוגיה אם ההשקעות ממדינות נספח 1 מושקעות בפרויקטים המחליפים טכנולוגיית דלק מאובנים לא יעילה או יוצרים טכנולוגיות חדשות בטוחות לסביבה; וכן (ד) לעזור להציג עסקים חדשים בייצור אנרגיה.

התיעוש והמודרניזציה הובילו להשלכות השונות על הסביבה. עם זאת, עם CDM מעבר להטבות הפיננסיות והסיוע הטכנולוגי, הוא עשוי לספק יתרונות סביבתיים באמצעות הטבות הפחתת פחמן, הפחתת זיהום אוויר ומים, שימוש מופחת בדלק מאובנים והגנה על מערכות אקולוגיות.

במלזיה, מספר ניכר של פרויקטי CDM רשומים מגיעים מתחום שמן הדקלים. ישנם מספר סוגים של פרויקטים שיתרמו לניצול טוב יותר של הטכנולוגיה בהפיכת פסולת שמן דקלים לדלק, הפקת גז מבריכות אגירת קולחים של בית בד או מיחזור מים של שפכי בית בד למים מטופלים אשר בתורו ישפרו את מערכת אקולוגית של הנהרות.

על ההטבות החברתיות, פרויקטים אלה ייצרו הזדמנויות תעסוקה באזור היעד ובכך יקדמו את המטרות החברתיות ויתייחסו לנושאים הסביבתיים באזור.

בשנים האחרונות, הדרישה ל-CER ממדינות מפותחות סיפקה את ההזדמנות לתמוך בפרויקטים של CDM במדינות מתפתחות. מכיוון שפרויקטי CDM הם די חדשים, יש לשפר מאמצי בניית יכולת מכיוון שרבים ממפתחי הפרויקט עדיין מבינים את התהליך ואת המבנה המשפטי של פרויקטי ה-CDM. לא רק ניהול פרויקטים חשוב, ניהול חוזים חשוב בעיקרו. אופיו של חוזה המכירה והרכישה של CER מצריך שיקולים זהירים שכן ישנן סוגיות חשובות שונות שעלולות להתעורר במהלך המשא ומתן על החוזה אשר עשויות להוות אחריות אם לא יטופלו בזהירות על ידי שני הצדדים. מבנה מסמכים משפטיים יספק לצדדים המעורבים את מסמך התמיכה הבסיסי המתאר את הסיכונים וההזדמנויות שפרויקט CDM יכול לתרום לכל צד. מודלים של הסכם מכירה ורכישה של CER שנבחרו בקפידה יספקו לצדדים את היתרונות התפעוליים, האסטרטגיים והמשפטיים שיסייעו לצדדים בניהול מערכת היחסים ביניהם.

פורסם לראשונה ב- Current Law Journal חלק 1 [2008] 1 CLJ i


Source by Sabrina Mohamed Hashim

About admin

Check Also

אמצעי זהירות יומיים לחולי אסטמה

אסטמה היא מחלה כרונית של מערכת הנשימה ועלולה להפוך אפילו לקטלנית לפעמים. לכן חשוב לחולי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Recent Comments